החלטה בתיק ב"ש 3807/06

1.       ערר על החלטת בית המשפט לענייני תעבורה בחיפה ( כב' השופט מר ש' יציב) מתאריך 19.11.2006 בתיק ב"ש 4335/06.

2.       בהחלטתו שבערעור דחה כב' בית המשפט קמא בקשת העוררת להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המתנהלים נגדו, והורה לשחרר את המשיב ממעצרו, בתנאים הבאים:

(א)     הפקדת סך 5,000 ש"ח במזומן, להבטחת התייצבות המשיב לכל ישיבות בית המשפט;

(ב)      חתימה על כתב ערבות עצמית וערבות צד שלישי על סך 10,000 ש"ח, להבטחת התייצבות המשיב לכל ישיבות בית המשפט.

ומכאן הערר שלפני.

3.       תחילתם של דברים בשני כתבי אישום שהוגשו לבית המשפט קמא נגד המשיב. על פי כתב האישום האחד, שהוגש בתיק פל' 601/06, המשיב נהג במכוניתו הפרטית בתאריך 30.10.06, בישוב בו הוא מתגורר - דלית אל כרמל, בשעה שהיה פסול לנהוג כלי רכב בעקבות פסילת רישיון הנהיגה שלו.

          על פי כתב האישום השני, שהוגש בתיק602/06, שוב נהג המשיב במכוניתו הפרטית בתאריך 14.11.06, ואף זאת למרות שהיה פסול לנהוג בכלי הרכב.

          בכל אחד מכתבי האישום מיוחסות למשיב עבירות של נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף ושימוש ברכב ללא פוליסת ביטוח בת תוקף. בכתב האישום שבתיק פל' 601/06 מיוחסות למשיב, בנוסף לעבירות הנזכרות, אף עבירות של נהיגה ללא רישיון רכב תקף ואי ציות להוראת שוטר, ואולם, כלל לא ברור מדוע נרשמו סעיפי חיקוק אלה בכתב האישום, שכן בפרק העובדות לא פורטו כל עובדות המבססות עבירות לפי חיקוקים אלה. אמנם, חומר החקירה מבהיר את הדבר, אך הדבר לא בא לידי ביטוי בפרק העובדות של כתב האישום.

4.       לצד כתבי האישום שהוגשו נגד המשיב, הגישה העוררת בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המתנהלים נגדו. בבקשתה ציינה העוררת, כי למשיב יש עבירות קודמות ובשבעה מקרים בעבר הורשע בעבירות של נהיגה בזמן פסילה. לטענת העוררת, עונשי מאסר בפועל שהוטלו על המשיב בעבר לא הרתיעו אותו מלשוב ולעבור אותה עבירה עצמה, ואף עתה, באותם שני מקרים המפורטים בכתבי האישום שהוגשו נגדו, העורר נתפס בשנית, כשהוא נוהג בזמן פסילה, רק 14 ימים לאחר שנתפס לראשונה. העוררת הוסיפה וטענה, כי קיים יסוד סביר לחשש ששחרור המשיב ממעצרו יסכן את בטחון הציבור המשתמש בדרך ואת שלומו.

5.       בית המשפט קמא, בהחלטתו שבערעור, מצא כי קיימות בידי העוררת ראיות לכאורה להוכחת העובדות הנטענות נגד המשיב בכתב האישום. נראה כי אין הצדדים חולקים על קביעתו זאת של בית המשפט, ואף אני עיינתי בחומר החקירה, ואין בליבי ספק כי צדק בית המשפט קמא בקביעתו זו.

          ככל שהדברים נוגעים לעילת המעצר ציין בית המשפט קמא, כי למשיב אין עבר פלילי כלשהו, ולעניין עברו בתחום התעבורה ציין בית המשפט, כי רשומות לחובת המשיב 14 (ארבע עשרה) הרשעות קודמות בעבירות תעבורה, מתוכן 7 (שבע) הרשעות בעבירה של נהיגה בזמן פסילה. עוד קבע בית המשפט קמא, כי על המשיב לא תלוי מאסר על תנאי, הגם שבעבר כבר ריצה עונשי מאסר בפועל וניתנו עליו מאסרים על תנאי, אך "יש סיכוי כי גם אם יורשע בעבירות נשוא בקשה זו ידון למאסר בפועל". עם זאת הוסיף בית המשפט קמא וקבע:

"אמנם, העבירה של נהיגה בזמן פסילה מבטאת זלזול בהחלטות בית המשפט, אך בה כשלעצמה אין משום מסוכנות לשלום הציבור."

          מטעם אחרון זה הורה בית המשפט לשחרר את המשיב ממעצרו, בתנאים אותם פרטתי בסעיף 2 שלעיל.

6.       ב"כ העוררת טענה, כי שגה בית המשפט קמא בהחלטתו, שכן הזלזול שהפגין המשיב בהחלטות בית המשפט, והתעקשותו לשוב ולנהוג במכוניתו בשעה שרישיון הנהיגה שלו נפסל, מעידים על מסוכנות לשלום הציבור המצדיקה את מעצר המשיב עד לתום ההליכים. ב"כ העוררת הוסיפה וציינה, כי למעשה המשיב נעצר בתאריך 30.10.06, לאחר שנראה נוהג במכוניתו בפעם הראשונה, ונחקר על כך, ולמרות ששוחרר בערובה על ידי היחידה שחקרה אותו, לא חלפו אלא 14 ימים בלבד, ושוב נראה המשיב נוהג במכוניתו.

          לעומת טענות ב"כ העוררת, טען ב"כ המשיב כי אין להתערב בהחלטת בית המשפט קמא. לטענת ב"כ המשיב, צדק בית המשפט קמא בהחלטתו, ולתמיכת טענותיו הניח על שולחני החלטות שניתנו במקרים של נאשמים אחרים, שעברו עבירות חמורות לא פחות מאלה שעבר המשיב, ושוחררו לחלופות מעצר.

          ב"כ המשיב הוסיף וטען, שאם אמצא מקום לקבל את הערר, כי אז יש מקום לשקול לשחררו לחלופת מעצר, והחלופה המוצעת על ידי המשיב היא שישוחרר למעצר בית מלא ויהיה נתון לפיקוח קרובי משפחתו.

          ב"כ העוררת סבורה, כי בנסיבות המקרה אין מקום לשחרר את המשיב לחלופת מעצר, ולמעשה, בעמדתה זו חזרה ב"כ העוררת על העמדה שהובעה מטעם העוררת בבית המשפט קמא.

7.       אינני מוצא מקום להתייחס למרדף שהתנהל אחרי המשיב באירוע הראשון (בתאריך 30.10.06), ואין אני נותן לו כל משקל בהחלטתי זו, מהטעם שהדבר לא קיבל ביטוי כלשהו בכתב האישום. ואולם, די לי בשתי העבירות של נהיגה בזמן פסילה, שהמשיב חשוד בביצוען, ואשר, כאמור, יש בידי העוררת ראיות לכאורה להוכחתן, כדי להגיע למסקנה שיש לקבל את עמדת ב"כ העוררת, ויש מקום להתערב בהחלטת בית המשפט קמא.

          כפי שפרט בית המשפט קמא בהחלטתו, לחובת המשיב שבעה מקרים בעבר בהם נמצא נוהג בזמן שרישיון הנהיגה שלו נפסל, ובשני מקרים אף זכה להשלח אל בית האסורים. בתאריך 30.9.03 הורשע המשיב בנהיגה בזמן פסילה ונדון, בין היתר, לשמונה חודשי מאסר בפועל, ובתאריך 16.2.04 הורשע המשיב בעבירה נוספת של נהיגה בזמן פסילה, ונדון, בין היתר, לשנת מאסר בפועל. באותו גזר דין אף נדון המשיב לארבע שנות פסילה (שמניינן החל, כמצוות המחוקק, עם תום תקופת המאסר).